האתר הזה מוקדש בחלקו לאינטרנט. פשוט כי האתר הזה עוסק במה שמעניין ומעסיק אותי והאינטרנט תופס חלק חשוב בהגדרה הזאת. את הקריירה המקצועית שלי התחלתי בתחום האינטרנט שהיוווה בשבילי מעין שער כניסה לעולם המחשבים. חלק גדול ממה שאני מתעסק בו קשור ישירות או בעקיפין לאינטרנט ואני מבלה בו חלק גדול מאוד משעות הערות שלי. לכן היה נראה לי הולם שהפוסט הראשון ידבר על האינטרנט ועל הצורה שבה אני תופס אותו.
אני מודה שלא הייתי מודע לקיומו של האינטרנט בגילגוליו הראשונים וגם כשהוא הגיע "לקהל הרחב" לא קפצתי על העגלה ובטח שלא הבנתי את הפוטנציאל של הטרנד המשונה. חלק מזה קשור כמובן לעובדה שהייתי בגיל בית הספר היסודי המוקדם, אבל בשלבים ההם אני לא חושב שאף אחד באמת הבין מה קורה פה. ממש כמו המחשב לפניו, האינטרנט בתחילת דרכו היה מגושם, מאוד מוגבל מבחינת שימושיות, וממש, ממש איטי. אם עברתם את גיל 25, תלחצו play ותיזכרו בדיוק על מה אני מדבר…
היום אני מאמין שהאינטרנט הוא אחת ההמצאות החשובות ביותר אם לא החשובה ביותר. לא של העשור האחרון, או המאה האחרונה, אלה של כל ההיסטוריה האנושית.
אני יודע שזה נשמע כאילו אני ממש נסחף כאן, אבל אני לא מדבר ממש על האינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו היום. אני מדבר על האינטרנט כקונספט. הרשת העולמית. הכפר הגלובאלי. המוח היחיד. כל המושגים האלה מביעים את אותו הרעיון – שיתוף מוחלט של הידע האנושי בכל מקום ובכל זמן. אם אני מגלה משהו, האנושות גילתה אותו יחד איתי, כי ברגע שזה אונליין, זה נגיש לכולם וכל אחד יכול לנצל את המידע כדי ללמוד כל דבר בכל מקום, וכדי לדחוף את הגבולות הלאה.
בספרו המצויין קיצור תולדות האנושות, מציין פרופסור יובל נוח הררי שלפני 70 אלף שנה בני האדם היו עוד חיה אחת מני רבות באמצע שרשרת המזון ולא היה להם שום יתרון בולט על חיות אחרות. הסיבה הראשונית לכך שהאדם שולט היום בעולם בצורה מוחלטת היא מה שהוא מכנה "המהפכה הלשונית". אי שם לפני כ-70 אלף שנים בני האדם התחילו לדבר. היו להם דרכים לתקשר גם לפני אבל התקשורת שלהם הייתה בסיסית מאוד, מזכירה את הצורה שבה קופים מתקשרים. אבל כאשר בני האדם המציאו את השפה, הם קיבלו כוחות שלא היו לשום גזע בעולם. הם יכלו להעביר ידע. הם יכלו לספר סיפורים ולהמציא מיתוסים. הם יכלו לשתף פעולה. היכולת של בני אדם לשתף פעולה במספרים עצומים גם ללא שום היכרות מוקדמת היא הסוד לכוחם הבלתי מעורער, הסיבה לכך שהצלחנו לחסל את כל המתחרים (כולל הניאנדרטלים שהיו חזקים יותר ויש הטוענים גם אינטילגנטיים יותר), ולמצב את עצמנו בראש שרשרת המזון. התקשורת נמצאת בבסיס כל מה שאנחנו עושים ומסוגלים להשיג. כל מי שמצא את עצמו פעם אבוד בחו"ל מבלי לדעת את השפה המקומית חש את התיסכול וחוסר האונים מחוסר היכולת לתקשר. מאז המהפכה הלשונית אנחנו תלויים ביכולת הזאת לחלוטין. כבודדים אין לנו סיכוי.
החוליה הבאה בשרשרת הייתה המצאת הכתב. השפה נתנה לנו אפשרות להעביר ידע אך עדיין דרשה מאיתנו להיות נוכחים פיזית ליד האדם שאותו אנחנו רוצים ללמד. כאשר אדם מת, כל הידע שצבר מת איתו, אלא אם הספיק להעביר אותו בעל פה למישהו אחר. בעיה נוספת היא שאנשים נאלצו להסתמך על זיכרונם וכאשר העבירו מידע נוצר הרבה פעמים אפקט ה"טלפון השבור". כל אחד משנה קצת מידע בדרך עד שיוצא סיפור אחר לגמרי. הכתב שינה את כל זה ונתן לנו את האפשרות לאגור מידע, להנציח אותו, ולהפיץ אותו ביעילות רבה הרבה יותר.
הכתב חולל מהפכה של ממש אך המהפכה הייתה איטית ולכתב לקח מאות ואפילו אלפי שנים להתפשט ברחבי העולם ולהיות מאומץ ע"י כל עמי העולם. האינטרנט, לעומת זאת, נמצא בשימוש יומיומי ע"י יותר מ-42% מאוכלוסיית העולם. זה יותר מ-3 מיליארד איש. והוא עשה את זה תוך 30 שנה. בזמן הקצר הזה, האינטרנט הספיק לשנות לחלוטין את חיינו ולבצע מהפכה בכל תחום שאפשר לחשוב עליו. החל מהדרך שבא אנחנו לומדים, עובדים, קונים, מתקשרים, צורכים בידור ועוד ועוד.
מרגע שהתחברנו כבר אין דרך חזרה. מדענים מכנים את התקופה שאנחנו חיים בה היום "עידן המידע" (information age) מפני שהמשאב החשוב ביותר היום הוא מידע. האינטרנט שם בכפות ידינו את מכלול הידע האנושי בכל רגע נתון וזהו כוח עצום שהאנושות לעולם לא תסכים לוותר עליו וגם אין לה שום סיבה. אני יכול לדמיין עתיד תיאורטי שבו לא יהיה צורך בכתב ואפילו לא בשפה. אני לא מסוגל לדמיין בשום אופן עתיד ללא אינטרנט – רשת עצומה של מידע שקושרת אותנו ביחד ומאפשרת לנו לחלוק ולשאוב את כל הידע שצברנו כציוויליזציה.
האינטרנט עדיין בחיתוליו ולמרות שנראה כאילו הוא עבר הרבה, זוהי ממש ההתחלה, הצורה הראשונית ביותר שלו. מרגש לחשוב לאן כל זה עוד יתפתח אבל בינתיים אפשר להנות מהעובדה שאנחנו היינו שם כשזה קרה וזכינו לראות את העידן הזה מתחיל.
הנה תצוגה אינטראקטיבית יפה שמראה את התפתחות האינטרנט מימיו המסחריים הראשונים ועד 2012.
Comments